Vayedaber

תְּחִלָּה

Traduction

first, in the passage discussing burnt offerings (see Leviticus 1:3).

מִן הַצֹּאן יָבִיא כֶּבֶשׂ הוֹאִיל וּפָתַח בּוֹ הַכָּתוּב תְּחִלָּה

Traduction

Similarly, one who says: It is incumbent upon me to bring a burnt offering from the flock, must bring a lamb as his burnt offering, since the verse opens with it first in the passage discussing burnt offerings of the flock, as it is stated: ''And if his offering is of the flock, whether of the lambs, or of the goats, for a burnt offering, he shall offer it a male without blemish'' (Leviticus 1:10).

Rachi non traduit

מן הצאן יביא כבש. אמר הרי עלי עולה מן הצאן יביא כבש ולא עז הואיל ופתח בו וכו':

מִן הָעוֹף יָבִיא תּוֹרִים הוֹאִיל וּפָתַח בּוֹ הַכָּתוּב תְּחִלָּה

Traduction

Similarly, one who says: It is incumbent upon me to bring a burnt offering from a type of bird, must bring doves as his burnt offering, since the verse opens with it first in the passage discussing burnt offerings of birds, as it is stated: ''And if his offering to the Lord is a burnt offering of birds, then he shall bring his offering of doves or of pigeons'' (Leviticus 1:14).

אַלְּמָה תְּנַן הֲרֵי עָלַי עוֹלָה יָבִיא כֶּבֶשׂ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר תּוֹר אוֹ בֶּן יוֹנָה וְלָא פְּלִיג רַבִּי יְהוּדָה

Traduction

If so, why did we learn in a mishna (107a): One who says: It is incumbent upon me to bring a burnt offering, must bring a lamb, which is the least expensive land animal sacrificed as an offering. Rabbi Elazar ben Azarya says: He may bring either a dove or pigeon as a bird burnt offering. And Rabbi Yehuda does not disagree.

אֶלָּא מַאי מְיוּחֶדֶת שֶׁבַּמְּנָחוֹת דְּלֵית לֵיהּ שֵׁם לְוַוי

Traduction

The Gemara provides a new interpretation: Rather, what does Rabbi Yehuda mean when he says that the fine-flour meal offering is the most notable of the meal offerings? He means that it has no modifier. Only a fine-flour offering is referred to simply as a meal offering, with no other qualification.

Rachi non traduit

דלית ליה שם לווי. שנקראת מנחה סתם דשאר מנחות יש להם שם לווי מנחת מחבת ומנחת מרחשת ומנחת מאפה:

וְהָא תָּנָא הוֹאִיל וּפָתַח בּוֹ הַכָּתוּב תְּחִלָּה קָאָמַר הָכִי קָאָמַר אֵיזֶהוּ מִנְחָה מְיוּחֶדֶת שֶׁבַּמְּנָחוֹת דְּלֵית לֵיהּ שֵׁם לְוַוי זוֹ שֶׁפָּתַח בּוֹ הַכָּתוּב תְּחִלָּה

Traduction

The Gemara challenges: But isn’t it taught in the baraita that Rabbi Yehuda says that one must bring a fine-flour meal offering since the verse opens with it first? The Gemara answers: This is what the baraita is saying: Which meal offering is the most notable of the meal offerings, as it has no modifier? It is this, i.e., the fine-flour meal offering, with which the verse opens first. The reason that Rabbi Yehuda holds that one must bring a fine-flour meal offering is not because the verse opens with it, but because it has no modifier.

Rachi non traduit

איזו היא מנחה דקרי לה ר' יהודה מיוחדת. משום דלית ליה שם לווי זה שפתח בה הכתוב תחלה והיינו מנחת סלת:

פְּשִׁיטָא מִנְחַת הַסּוֹלֶת קָאָמַר סִימָנָא בְּעָלְמָא

Traduction

The Gemara challenges: If so, the explanation of the baraita is unnecessary; isn’t it obvious that Rabbi Yehuda is referring to the fine-flour meal offering, as he says so explicitly? The Gemara answers: The baraita explains that the reference to the meal offering with which the passage opens merely serves as a mnemonic, so one should not forget which type of meal offering Rabbi Yehuda is referring to.

Rachi non traduit

פשיטא דמנחת סלת קאמר. ר' יהודה דהא בהדיא קתני לה:

סימנא בעלמא. לגירסא שלא תטעה ותשכח איזו מנחה קאמר ר' יהודה דיביא סימן זה יהא בידך זו שפתח בה הכתוב תחלה:

Tossefoth non traduit

סימנא בעלמא. לגירסא שלא תטעה ושלא תשכח באיזה מנחה א''ר יהודה כי על ידי טעם זה אתו לאדכורי גמרא:

מִנְחָה מִין הַמִּנְחָה [וְכוּ'] בָּעֵי רַב פָּפָּא מִינֵי מִנְחָה מַהוּ

Traduction

§ The mishna teaches that if one says: It is incumbent upon me to bring a meal offering, or: It is incumbent upon me to bring a type of meal offering, he must bring one meal offering. This is because he stated his intent in the singular. But if he says in the plural: It is incumbent upon me to bring meal offerings, or: Meal offerings of a certain type, he must bring two meal offerings. Rav Pappa raises a dilemma: If one said: It is incumbent upon me to bring types of a meal offering, using a combination of singular and plural forms, what is the halakha?

כֵּיוָן דְּאָמַר מִינֵי תַּרְתֵּי קָאָמַר וּמַאי מִנְחָה (דְּכוּלַּהּ) מְנָחוֹת נָמֵי מִנְחָה מִיקַּרְיָין דִּכְתִיב וְזֹאת תּוֹרַת הַמִּנְחָה

Traduction

The Gemara explains the dilemma: Perhaps it should be reasoned that since he said: Types, in the plural, apparently he was saying that he intends to bring two meal offerings. And if so, what is the reason he used the singular word: Meal offering? He used it because the entire category of meal offerings is also referred to as: Meal offering, in the singular, as it is written in the verse: ''And this is the law of the meal offering: The sons of Aaron shall offer it before the Lord, in front of the altar'' (Leviticus 6:7).

Rachi non traduit

וזאת תורת המנחה. בצו את אהרן ואכולהו מנחות קאי:

אוֹ דִלְמָא כֵּיוָן דְּאָמַר מִנְחָה חֲדָא מִנְחָה קָאָמַר וּמַאי מִינֵי מִנְחָה הָכִי קָאָמַר מִמִּינֵי מִנְחָה חֲדָא מִנְחָה עֲלַי

Traduction

Or perhaps it should be reasoned that since he said: Meal offering, in the singular, apparently he was saying that he intends to bring only one meal offering. And if so, what did he mean by using the plural phrase: Types of a meal offering? This is what he was saying: Of the various types of a meal offering, it is incumbent upon me to bring one.

תָּא שְׁמַע מִנְחָה מִין מִנְחָה יָבִיא אַחַת הָא מִינֵי מִנְחָה שְׁתַּיִם

Traduction

The Gemara suggests: Come and hear a proof that his intent is to bring two meal offerings, from that which is stated in the mishna: If one says: It is incumbent upon me to bring a meal offering, or: It is incumbent upon me to bring a type of meal offering, he must bring one. This indicates that if he said: Types of a meal offering, he must bring two.

Rachi non traduit

ת''ש. ממתני':

מנחה מין המנחה. פירשתי לעיל:

יביא אחת. משום דמין חד משמע ומנחה נמי חדא משמע:

הא מיני מנחה שתים. יביא שתים:

אֵימָא סֵיפָא מְנָחוֹת מִין מְנָחוֹת יָבִיא שְׁתַּיִם הָא מִינֵי מִנְחָה חֲדָא אֶלָּא מֵהָא לֵיכָּא לְמִשְׁמַע מִינַּהּ

Traduction

The Gemara rejects this proof. Say the latter clause: If one says: It is incumbent upon me to bring meal offerings, or: It is incumbent upon me to bring meal offerings of a certain type, he must bring two. This indicates that if he says: Types of a meal offering, he must bring only one. Rather, no inference is to be learned from this mishna, as the potential inferences are contradictory.

תָּא שְׁמַע מִין מְנָחוֹת עָלַי יָבִיא שְׁתֵּי מְנָחוֹת מִמִּין אֶחָד הָא מִמִּינֵי מִנְחָה חֲדָא

Traduction

The Gemara suggests another resolution to Rav Pappa’s dilemma: Come and hear that which is taught in a baraita: If one says: It is incumbent upon me to bring meal offerings of a certain type, he must bring two meal offerings of one type. This indicates that if one says: It is incumbent upon me to bring of the various types of a meal offering, he is required to bring only one.

Rachi non traduit

ממין אחד. דמוקים לתרוייהו [לישני]:

דִּלְמָא הָא מִינֵי מִנְחָה מֵבִיא שְׁתֵּי מְנָחוֹת מִשְּׁנֵי מִינִין

Traduction

The Gemara rejects this inference: Perhaps the correct inference from the baraita is that this indicates that if one says: It is incumbent upon me to bring types of a meal offering, he must bring two meal offerings, of two different types.

Rachi non traduit

דלמא הא מיני מנחה יביא שתי מנחות משתי מינין. דמיני (מנחה) משמע תרין [ומנחה נמי משמע תרין] כדאמר לעיל וזאת תורת המנחה:

וְהָא לָא תָּנֵי הָכִי מִין מְנָחוֹת עָלַי מֵבִיא שְׁתֵּי מְנָחוֹת מִמִּין אֶחָד מִינֵי מְנָחוֹת עָלַי מֵבִיא שְׁתֵּי מְנָחוֹת מִשְּׁנֵי מִינִין הָא מִינֵי מִנְחָה חֲדָא

Traduction

The Gemara challenges the rejection. But this is not taught in the baraita, as the full baraita reads as follows: If one says: It is incumbent upon me to bring meal offerings of a certain type, he must bring two meal offerings of one type. If he says: It is incumbent upon me to bring types of meal offerings, he must bring two meal offerings, of two different types. This indicates that if he says: It is incumbent upon me to bring types of a meal offering, he brings only one.

דִּלְמָא הָא מַנִּי רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא דְּאָמַר מֶחֱצָה חַלּוֹת וּמֶחֱצָה רְקִיקִין יָבִיא וּמַאי מִינֵי מִנְחָה מִנְחָה דְּאִית בַּהּ תְּרֵי מִינֵי

Traduction

The Gemara rejects this proof: Perhaps the baraita is not in accordance with all opinions; rather, in accordance with whose opinion is this baraita? It is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who said with regard to one who vows to bring a meal offering baked in an oven that if he wants to bring half of the meal offering as loaves and half of it as wafers, he may bring it in that manner. And accordingly, what is the meaning of the phrase: Types of a meal offering? It means a meal offering that has two types of baked dough. Therefore, bringing one such meal offering is sufficient.

Rachi non traduit

ודילמא. הא דדייקינן מינה הא מיני מנחה חדא ר' שמעון היא דלדידיה איכא לקיומי תרוייהו [לישני] שני מינין במנחה אחת אבל לרבנן דלית להו מנחה משני מינים לעולם חדא מנחה ממין אחד (לא) מייתי:

אֲבָל רַבָּנַן דְּאָמְרִי מֶחֱצָה חַלּוֹת וּמֶחֱצָה רְקִיקִין לֹא יָבִיא מֵבִיא שְׁתֵּי מְנָחוֹת מִשְּׁנֵי מִינִין

Traduction

But according to the opinion of the Rabbis, who say that if one wishes to bring half of the meal offering as loaves and half of it as wafers, he may not bring it in this manner, as they hold that all of the baked items in a meal offering must be of the same type, he consequently must bring two meal offerings of two different types.

פֵּירַשְׁתִּי וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה פֵּירַשְׁתִּי יָבִיא חֲמִשְׁתָּן מַאן תַּנָּא

Traduction

§ The mishna teaches that if one says: I specified a meal offering but I do not know what meal offering I specified, he must bring all five types of meal offerings. The Gemara asks: Who is the tanna who taught this halakha?

Rachi non traduit

מאן תנא. דלא מספקא ליה אלא בחמשה מנחות:

אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה דְּלָא כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאִי רַבִּי שִׁמְעוֹן כֵּיוָן דְּאָמַר מֶחֱצָה חַלּוֹת וּמֶחֱצָה רְקִיקִין יָבִיא

Traduction

Rabbi Yirmeya said: This halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Shimon. As, if it were in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, since he said that if one wants to bring half of his baked meal offering as loaves and half of it as wafers he may bring it in that manner, why does one have to bring only five meal offerings to cover all possible vows that he may have made? He should be required to bring several meal offerings baked in an oven to cover all the possible combinations of loaves and wafers.

Rachi non traduit

כיון דאמר מחצה חלות ומחצה רקיקין יביא. ולאו דוקא קאמר דה''ה לתשע חלות וחד רקיק או לתשעה רקיקין וחדא חלה:

אִי נָמֵי סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר כָּל הַמְּנָחוֹת בָּאוֹת עֶשֶׂר אִיכָּא לְסַפּוֹקַהּ בְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה מְנָחוֹת

Traduction

Therefore, even if the tanna of the mishna holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who said that all meal offerings are brought as ten items, as opposed to the opinion of Rabbi Meir that all meal offerings are brought as twelve items, there is cause for uncertainty, which renders fourteen different meal offerings necessary. In addition to the shallow-pan meal offering, the deep-pan meal offering, and the fine-flour meal offering, there are another eleven combinations of baked meal offering that he may have intended. He may have intended to bring ten loaves, or ten wafers, or one loaf and nine wafers, two loaves and eight wafers, three loaves and seven wafers, and so forth.

Rachi non traduit

אי נמי סבר לה כרבי יהודה דאמר. בפרק ואלו מנחות (לעיל מנחות עו.) כל המנחות באות עשר עשר:

איכא לספוקי להאי בארבע עשרה מנחות. סלת ומחבת ומרחשת הרי ג' ומנחת מאפה איכא אחד עשר ספיקות דלמא כולה חלות נדר ושמא תשעה חלות וחד רקיק ושמא שמנה חלות ושני רקיקין וכן גרועי לחלות ואסופי לרקיקין עד שמא כולה רקיקין [הוי י''א]:

אַבָּיֵי אָמַר אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי שִׁמְעוֹן שָׁמְעִינַן לֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר מַיְיתֵי וּמַתְנֵי

Traduction

Abaye rejected Rabbi Yirmeya’s explanation and said: You may even say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon. We have heard that Rabbi Shimon said: One who is uncertain whether he is obligated to bring a certain offering may bring the offering and stipulate that if he is obligated to bring an offering, this is his offering, and if he is not obligated, it is a voluntary offering. Therefore, in the case of the mishna, one can bring the five types of meal offerings, with his baked meal offering including ten loaves and ten wafers, and stipulate that whichever items were included in his vow serve as fulfillment of his obligation, and all the others are voluntary offerings.

Rachi non traduit

מייתי. שתי מנחות חדא של עשר חלות וחדא של עשר רקיקין ואומר אם כולה חלות או כולה רקיקין נדרתי אותה שנדרתי תהא לנדרי והאחרת תהא נדבה ואם מחצה של חלות ורקיקין נדרתי יצטרפו חלות מזו לפי מה שנדרתי ורקיקין מזו לפי מה שנדרתי לנדרי והאחרת תהא נדבה:

דְּתַנְיָא רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר לַמָּחֳרָת מֵבִיא אֲשָׁמוֹ וְלוּגּוֹ

Traduction

As it is taught in a baraita (Tosefta, Nazir 6:1): How should one whose status as a leper is uncertain bring his guilt offering and log of oil on the eighth day of his purification? Rabbi Shimon says: On the following day, after his seven days of purification, he brings his guilt offering and his log of oil

Rachi non traduit

למחרת מביא אשמו ולוגו עמו. בתוספת' דנזירות קתני לה מי שהיה ספק נזיר טמא וספק טהור ספק מצורע מוחלט טמא ספק טהור אוכל בקדשים אחר ס' יום כו' רבי שמעון אומר למחרת של יום ששים מביא אשמו כו':

Tossefoth non traduit

למחרת מביא אשמו ולוגו. פירש בקונטרס למחרת יום ששים ובזבחים (דף עו.) פירש למחרת יום שמיני והכל אחד דאספק נזיר טמא ואספק מצורע טמא קאי כדמוכח בתוספתא דנזיר פרק בתרא והכי איתא התם ספק נזיר טמא וספק נזיר טהור אבל נזיר ודאי היה ספק מצורע טמא פי' מוחלט ספק מצורע טהור פי' שטהור כבר אבל מצורע ודאי היה פי' בחד גברא איירי שיש בו ספיקות הללו אוכל בקדשים לאחר ששים יום ושותה יין ומיטמא למתים לאחר ק''כ יום כיצד אמרו לו נזיר טמא אתה [ואין נזיר טמא מגלח אלא עד שבעה] צא ומנה שבעה הזה ושנה וגלח והבא קרבן מנה שבעה ומבקש לגלח אמרו לו נזיר טהור אתה ואין טהור מגלח פחות מל' יום צא ומנה כ''ג להשלים לז' מנה ל' ומבקש לגלח א''ל נזיר טהור אתה ואין טהור מגלח אלא על הדמים פירוש שלש בהמות חייב להביא חטאת עולה ושלמים ועל אחד מהם יכול לגלח וחטאת בהמה אינה באה על הספק ושלמי נזיר נמי טעון תנופה וזה אין יכול להניף מפני שהוא ספק מצורע טמא אבל עולה יכול להביא על תנאי והיינו דקתני כיצד הוא עושה מביא עולת בהמה ומתנה עליה ואומר אם טהור אני הרי זו חובה ואם לאו הרי זו נדבה כיצד הוא עושה להחמיר עליו מביא פיילי של חרס חדשה ונותנין לתוכה רביעית מים חיים ומביא שני ציפורי דרור פירוש כדין כל מצורעין ביום תגלחתם וחטאת העוף פי' כדין נזיר טמא דשמא טמא הוא ותגלחת זו של טומאה ואינו מתחיל נזירות טהרה עד שיביא חטאתו של טומאה שחטאתו מעכבתו מלמנות נזירות טהרה אבל אשמו אינו מעכבו ומשיגלח תגלחת טומאה הוא אסור לגלח עד שימנה נזירות טהרה ולהכי צריך להביא חטאת נזירות טומאה למנות נזירות טהרה ולגלח בסופה לטהרת צרעתו ואשם ישהה עד תגלחת הטומאה שיעשה אחרי טהרתו בודאי מן הצרעת שאותה תעלה לו ודאי לטומאת נזרו כמו שמפרש בסוף הברייתא דימי צרעתו אין עולין לו לימי נזרו ותגלחת צרעתו אינה עולה לתגלחת נזרו כדאמר בפרק מי שאמר הריני נזיר מגלח (נזיר יז:) ובפרק שני נזירים (שם סט:) ומה שמביא חטאתו ביום תגלחתו היינו כרבי עקיבא דאמר במסכת נזיר (דף מד:) אם גילח בשמיני מביא קרבנותיו בו ביום והכי נמי הוי כגילח בשמיני שהרי שיהה תגלחתו ומתנה על חטאתו ואומר אם טמא אני חטאת מחובתי ועולה נדבה פי' עולה שאמרנו למעלה ואם טהור אני עולה מחובתי וחטאת העוף ספק מגלח ראשו וזקנו וגבות עיניו כדרך שהמצורעים מגלחין ומביא עולת בהמה [ומתנה עליה כו' וסופר שלשים יום ומביא עולת בהמה כו'] שהרי ספק נזירות טהרה הוא מונה ואינו יכול לגלח תגלחת שניה לצרעתו עד שיזרוק עליו אחד מן הדמים ומביא עולה וחטאת ושלמים (ודאי עולת בהמה) וישהה עד סוף נזירות טהרה שאחר טהרת צרעתו שעולה בודאי ואומר אם טמא אני פירוש אם טמא הייתי בתגלחת ראשונה העולה ראשונה נדבה היתה וזו תהיה חובה וחטאת העוף שהבאתי בתגלחת ראשונה מחובתי ואם טהור אני עולה ראשונה חובה וזו נדבה שתגלחת זו של עכשיו אינה כלום וחטאת העוף ספק ומגלח ראשו וזקנו וגבות עיניו כדרך מצורעים ותגלחת זו היתה ראויה לעשות בסוף ז' ימי ספירה תגלחתו ראשונה אבל לא היה יכול משום דגילוח ספק מצורע אינו דוחה איסור גילוח דנזיר רבי שמעון אומר למחרת מביא אשמו ולוגו עמו בידו כדין מצורע בשמיני שלו והוא יום אחד וששים ומתנה עליו לפי שהוא ספק מצורע וחטאת מצורע שמעכבת טהרתו אינו יכול להביא מבהמה שאין חטאת בהמה באה על הספק לפיכך יביא חטאת העוף ואם הוא עשיר יכתוב נכסיו לאחר ויהא עני ויביא קרבן עני דהיינו עוף ור''ש לטעמיה דאמר במסכת ערכין (דף יז:) אפי' היה עשיר בשעה שהביא ציפוריו או בשעת הבאת אשם והעני הכל הולך אחר החטאת ואפילו לתנאי דפליגי עליה איכא לאוקומה להא דהכא ולפרושי יכתוב נכסיו לאחר מעיקרו ומתנה על חטאת העוף ואומר אם טמא הוא פירוש אם מצורע הוא הרי זו חובתו ואם לאו הרי זו ספיקו ואוכל בקדשים מיד אבל לשתות יין וליטמא למתים אינו יכול שאין ימי נזרו עולין לו לימי צרעתו כיצד יעשה פירוש לדברי בן זומא שאין מצריך לבקש אחד מן השוק לידור כנגדו בנזיר כמו שמצריך רבי יהושע בפרק שני נזירין (נזיר נט:) סופר שלשים ומביא עולת בהמה ומגלח פי' ספק תגלחת טומאה וספק תגלחת טהרה דשמא מצורע היה ונזיר טמא ולא עלו לו אחת מתגלחותיו לנזירותיו רק מצרעתו שאין ימי נזרו עולין מתוך ימי צרעתו ולסוף שבעה אחר ימי טהרת צרעתו אינו יכול לגלח דשמא נזיר טהור הוא אבל הזאה לא בעי שכבר הזה ושנה ואפילו לסוף ל' אינו יכול לגלח עד שיזרוק עליו אחד מן הדמים ומביא חטאת העוף משום ספק תגלחת טומאה שאינו יכול להתחיל מנין נזירות טהרה עד שיביא חטאתו כדפרישית ומתנה עליו כתנאי שלמעלה בתגלחת ראשונה והוא הדין שיש להתנות שאם אינו נזיר עכשיו כלל שכלתה נזירותיו מתגלחת שלמעלה העולה נדבה וחטאת העוף ספיקו אך התנא לא חש לפרש כל זה וסופר שלשים יום ומביא קרבנותיו שלמים ודאי ועולת בהמה ספק ומתנה עליה ואומר אם טמא הייתי בתגלחת שלישית העולה ראשונה נדבה וזו חובה וחטאת העוף מחובתי ואם טהור אני העולה ראשונה חובה וזו נדבה וחטאת העוף ספק והוא הדין נמי דמתנה אם כלתה נזירות מתגלחת שניה שתיהן עולת נדבה וחטאת העוף ספק אך לא חשש לפרש כך ושותה יין ומיטמא למתים תימה למה לא הזכיר בקרבנות תגלחת רביעית זו חטאת [בהמה] שהרי ודאי נזיר היה ועדיין לא הביא חטאת הבהמה בשום פעם ואם באנו לפרש רישא דברייתא ספק נזיר וספק אינו נזיר כלל עכשיו (אבל נזיר ודאי היה) ולכך לא יביא חטאת בהמה שהרי אינה באה על הספק לא משתמע הכי דא''כ הוה ליה לפרושי בהדיא ועוד א''כ בשלמים הוה ליה למיתני תנאי או למיהוי עולת נדבה או שלמי נזיר לענין [המורם מהם] דבהאי חזה ושוק ובהאי זרוע בשילה במה דברים אמורים בזמן שנדר שלשים אבל נדר שנים עשר חדש אוכל בקדשים לאחר שתי שנים ושותה יין ומיטמא למתים לאחר ארבעה שנים באותו ענין ובאותה שיטה שאמרנו מגלח לסוף שנה באותה של סוף שלשים ובאותו תנאי ולסוף שתי שנים בשניה ולבסוף ג' שנים בשלישית ולבסוף ארבעה שנים ברביעית טמא בספק ומוחלט בודאי אוכל בקדשים לאחר שמונה ימים דתגלחת מצורע ודאי דוחה איסור גילוח דנזיר ומיד כשיבא לפנינו מגלח ראשונה ובשביעי תגלחת שניה ובשמיני מכניס ידיו לבהונות ושותה יין ומיטמא למתים לאחר ל''ז כך כתוב בתוספתא ונראה דגרסינן ששים ושבעה לפי שיטה שפירשנו טמא בודאי ומוחלט בספק אוכל בקדשים לאחר שלשים ושבעה יום ושותה ביין ומיטמא למתים לאחר ע''ד יום טמא בודאי ומוחלט בודאי אוכל בקדשים לאחר שמונה ימים ושותה יין ומטמא למתים לאחר ארבעה וארבעים יום: